Chapter 1: Introduction
כל מי שמכיר אותי היה אומר לך שמועדון לילה מעולם לא היה רעיון שלי לבילוי לילי מושלם. אני מסתפק במשרה חלקית בחנות הספרים המקומית כדי להרוויח קצת כסף לבירה, פתרון בטוח היה גורם להרבה גלגלי עיניים מחברי. ממילא לא היו מפריעים לי -- תמיד הייתי הנעליים הטובות, חיית המחמד של המורה. הלילה האידיאלי שלי יכול להיות בית קפה שקט, קבור ברומן עם ספינת קיטור עם שוקו חם שמארחת חברה.
אבל כשהגעתי לסוף שנות העשרים לחיי, החברים שלי הצליחו לשכנע אותי לצאת מאזור הנוחות שלי. שזרתי דרך ים הגופים המתפתלים, מוזעים ורוקדים, הרגשתי את הלב שלי דופק בקצב של ליין הבס. זה היה כמעט מרגיע, אנרגיה מוזרה וחושנית פעמה באוויר.
אני צריך את המשקה שלי, אבודה במחשבותי ובמחזה ההמונים המתפתלים סביבי. לפתע, הרגשתי זוג ידיים אוחזות בירכי מאחור, מושכות לתוך אותי גוף יציב ובטוח. זיהיתי את האישה במראה מאחורי, שריריה הבולטים בולטים בקלות בין הקהל. זו הייתה ג'ני, מפתחת הגוף שהערצתי קודם לכן בחדר הכושר. היא הניחה את הסנטרה על הכתף שלי, נשימת החמה דיגדה את אוזני.
"אכפת לי אם ארקוד איתך?" היא מלמלה, העיניים החודרות שלה תובעות תשומת לב באורות הפועמים. הלב שלי החסיר פעימה כשידיה העזו למטה, מתחקה באיטיות אחר קווי המתאר של הקימורים שלי.
"לא אכפת לי," הצלחתי, הדופק שלי האיץ. נכנעתי לרגע, זרועותיה החזקות אוחזות בי כשהיא מנחה אותנו לקצב.
שאר הגולשים במועדון נמוגו אל הרקע, גופנו נע בהרמוניה.
חשה את המחשבות שלי כאילו, ג'ני הזיזה את ידה כלפי מעלה, הניחה אותה ממש מעל קו המותניים של הג'ינס שלי. החומר היה דק, חום המגע שלה חלחל. היא רכנה פנימה, קולה לחישה מפתה באוזני.
"אם יורשה לי?"
היססתי, לא בטוח אם אני מוכן לצעד הנועז הזה. וכל זה היה משהו שובה לב ביני, ביטחון עצמי שהשתוקתי לחקות. בהנהון רועד נתתי לה את הרשות שביקשה.
נראה שהבס הפועם התגבר כאשר ידה של ג'ני זזה למטה, התמקמה מעל נקודת הירכיים שלי. היא מצידה אלי בחוזקה את כף היד. הנשימה שלי נתפסה כשהיא התחילה להזיז את ידה במעגלים איטיים, התשוקה הולכת ונבנית בתוכי.
היא נופפה לעבר הסדרן החסון שהבליח חיוך מאשר. הוא בטח זיהה אותה כקבועה. הקהל האנונימי נשפך בחלל החשוך והמערות, גוש מתפתל של איברים וחזה מתנופף. ריח הזיעה, הפצ'ולי והאלכוהול הרווי את האווירה סביבנו. לא הייתי במועדון לילה מאז שמלאו לי עשרים ואחת, וזה היה רק כדי לרצות את השותפים שלי בקולג'.
אבל עכשיו, בגיל עשרים וארבע, הייתי מוכן לאמץ את החופש והמיניות החדשים שלי.
כשרקדתי, הרגשתי חי, שיכור מהדופק של המוזיקה והאנרגיה של הקהל. הלב שלי דפק, אבל הרגשתי מקורקעת, מעוגנת בנוכחותו החזקה של GJ. ידיה אחזו בירכי, משכו אותי קרוב יותר, בעודנו נעים מסונכרנים עם הקצב.
לא האמנתי שרק לפני שעה הייתי עצבני מכדי לגשת אליה בחדר הכושר.
ג'ני, מפתחת הגוף המסתורית והמושכת שהחזיקה אותי עכשיו על רחבת הריקודים.
הלב שלי דהר כשנענו יחד, הזיעה מגופנו התערבבה במועדון החם והלח. אני יכול להרגיש את השרירים שלה מתכופפים מתחת לגופייה הצמודה שלה, זה לגמרי למסגרת הקטנה שלי.
ג'ני התכופפה פנימה, שפתיה נלחצות על אוזני בזמן שצעקה מעל המוזיקה. "אתה רוצה לצאת מכאן?"
הדופק שלי כשהרגשתי גל של התרגשות ופחד שוטפים אותי.
אני לא עשיתי דבר כזה לפני כן, אבל משהו בדרך שבה ג'ני זזה והחזיקה אותי גרם לי להרגיש שאני יכול לסמוך עליה. הנהנתי בראשי, עצבני מכדי לדבר.
ג'ני לקחה את ידי והובילה אותי החוצה מהמועדון, האורות הבהירים והמוזיקה הרועשת נמוגים מאחורינו כשצעדנו לרחובות השקטים של לוס אנג'לס. הלכתי אחריה לחניון סמוך, שם חנתה מכונית ספורט שחורה ואלגנטית. ג'ני פתחה לי את דלת הנוסע, שריריה מתכופפים כשעזרה לי להיכנס ללמושב הנמוך.
לא יכולתי שלא לחוש ריגוש למראה הכוח והביטחון שלה. כשהיא נכנסה ללמושב הנהג והניעה את המנוע, לא יכולתי שלא לתהות מה צופן לי הלילה.
כשנסנו בעיר, ג'ני הצביעה על נקודות ציון שונות ושיתפה סיפורים על חיים כמפתחת גוף. נשביתי בסיפורי הנחישות והמסירות שלה, ולא יכולתי שלא להרגיש משיכה גוברת אליה.
בסוף דבר, הגענו לבר קטן ואינטימי בפאתי העיר.
על שלט הניאון מעל הדלת היה כתוב "חבל הקטיפה", שם שנראה מתאים לסוג המוסד שאליו עמדנו להיכנס. ג'ני חנתה את המכונית והובילה פנימה, ידה מונחת על החלק הקטן של הגב שלי כשהיא הובילה אותי בין ההמון.
חבל הקטיפה היה כהה ומחניק, עם וילונות קטיפה אדומים ונברשות תלויות נמוך. זמרת ג'אז התכרבלה על הבמה, קולה המעושן מילא את החדר באווירה של מסתורין ותככים.
לא יכולתי שלא לחוש תחושת התרגשות כשהלכתי אחרי ג'ני בקהל, ולבי מרפרף בחזה בכל צעד.
ג'ני הזמינה לנו משקאות בבר - מוחיטו בשבילי וויסקי מסודר לעצמה. מצאנו שולחן מבודד בפינת החדר, בו נוכל לדבר ולהכיר אחד את השני טוב יותר.
"אז, מירנדה," אמרה ג'ני, רכנה אלי. "ספר לי על עצמך."
לגמתי מהמוג'יטו שלי לפני שעני.
"טוב, אין הרבה מה לספר, באמת. אני רק בחורה פשוטה מאיר קטנה. הגעתי ללוס אנג'לס כדי ללמוד ב-UCLA ומאז אני כאן".
עיניה של ג'ני נצצו בסקרנות. "מה אתה לומד?"
"ספרות אנגלית," עניתי. "אני רוצה לסופר שפורסם מתישהו."
ג'ני הנהנה, נראתה מתרשמת. "זה מדהים.
תמיד הערצתי אנשים שיש להם תשוקה לעבודה שלה", אמרה ג'ני ולגמה מהמשקה שלה. "אין לי הרבה השכלה פורמלית, אבל הקדשתי את עצמי לשלוט באמנות פיתוח גוף".
הביטחון שלה היה משכר. מצאתי את עצמי רוכן קרוב יותר, שקוע לגמרי בשיחה שלנו. "זה ממש מעורר השראה," אמרתי. "מעולם לא פגשתי מישהו כמוך לפני כן."
ג'ני חייכה, עיניה מאירות. "טוב, עכשיו יש לך," היא אמרה והושיטה יד לגעת קלות בידי.
הרגשתי טלטלה של חשמל עוברת בי למגע שלה, וקצב הלב שלי הואץ. לא האמנתי שאני באמת יושב כאן, מנהל את השיחה האנטימית הזו עם זר מוחלט. אבל אני מרגישה לגמרי בנוח.
המשכנו לדבר ולצחוק, חלקנו סיפורים על חיינו וחוויותינו. מצאתי את עצמי נפתחת אליה בצורה שמעולם לא הייתה לי קודם, נותנת לה את הרצונות והפחדים העמוקים ביותר שלי. וככל שהלילה עבר, הרגשתי חיבור הולך וגובר בינינו, משיכה מגנטית שאי אפשר היה להכנס.
המגע של ג'ני הצית בתוכי אש, וכל מבט שהיא נתנה בי העביר צמרמורת במורד עמוד השדרה שלי. זה היה ההתחלה של משהו מיוחד באמת.
אחרי כמה משקאות, גני הציעה שנחזור אליה. היססתי לרגע, לא בטוח אם אני מוכן למה שעלול לקרות אחר כך. אבל משהו בתוכי אמר לי לסמוך עליה, לעשות קפיצה באמונה ולראות לאן המסע הזה אניח אותי.
נמאס לי לשחק בזה בטוח, להתאפק תמיד מפחד. עם ג'ני, הרגשתי שאני יכול להיות עצמי, לא מתנצל וחופשי.
עזבנו את המועדון ושמנו פעמינו למכונית שלה, מכונית ספורט שחורה ואלגנטית שחיבקה את עיקולי הכביש כמו חיבוק של מאהב. היא פתחה לי את דלת הנוסע, ידיה החזקות מובילות אותי בעדינות פנימה. כשהיא יצאה לרחוב, אורות העיר של לוס אנג'לס מאירים את פנינו, הרגשתי כאילו אני בחלום.
I had never felt this drawn to someone before, this alive. It was as if every cell in my body was pulsing with electricity, trying to bridge the gap between us.
But I knew I couldn't let myself get carried away. I had only just met Jenny, and while there was an undeniable spark between us, I didn't want to do anything to jeopardize this new connection. So I sat back in the passenger seat, trying to quiet the whirlwind of thoughts and emotions swirling in my head.